לחשוב אחרת . סיפור .

פתחתי על זה גם ברוצ'י . מקווה שתואהבו .
מבוא : הסיפור מספר בעצם על חבורת נערים שאף פעם לא הייתה להם חשיבה אחרת (צדדית) .
בהמשך הפרקים החברים יבינו שהם טועים , בהכל , רק בגלל שאפ-פעם לא חשבו אחרת .
דמויות :
קריסטין .
טיילור .
רוברט .
פרק ראשון -
זה היה כמו כל שאר הימים בבית ספר , חיכיתי לסוף השנה , לסוף שנת יב' .
ידעתי שאני לא יעבור את המבחנים , אמרתי לרוברט.
אבל זה לא ימנה ממני לגמור את הבי"ס . חשבתי , אולי , רק אולי , אני טיילור ורוברט , ניסע רחוק ,
כמה שיותר רחוק שרק אפשר , אבל רק אז הבנתי , שאין לי ולהם מה לעשות כ"כ רחוק מכאן .
טיילור הגיע , סופ-סוף . הייתי חייבת לשאול ממנו את השוקולד למבחנים . הוא תמיד מביא לי .
אומרים ששוקולד עוזר לזיכרון ,במיוחד לפני מבחנים . מקווה שזה יעזור לזיכרון של העכבר שיש לי ..
אבל אז הוא הנחית את התשובה , הוא לא נותן לי , הוא נשמע כועס ,
כאילו משהו מוזר קרה . או פגע במישהו חשוב לו . אבל הוא לא הוציא מילה .
אמרתי לרוברט , שטיילור נשמע קודר , כאילו משהו מוזר שעשיתי שינה משהו , ולא הבנתי מה .
זה היה מוזר בשבילי לחשוב , שהחבר הכי טוב שלי , לא עוזר לי לקראת מבחן לסיום הגמר .
כשחשבתי על סיום גמר , חשבתי על הצבא . נראלי הם בכלל לא ירצו לקבל נערה משעממת כמוני .
אין לי מה לעשות , כל היום אני על המחשב , או על הטלוויזיה , או עם רוברט וטיילור . זה כאילו אני כבר מתה .
אני חייבת לעשות משהו , כי כל יום שעובר , אני מזדקנת יותר ויותר . אפילו טיילור אמר לי שיש לי שיער אפור כבר .

בבוקר , הגעתי די מאוחר לבית ספר , עוד לפני שנכנסתי מהשער , קריסטין זינקה עליי .
היא ביקשה את השוקולד שלי , אבל לא נתתי לה , לא יכולתי אחרי מה שהיא עשתה לי .
וכשאמרתי לה שאני לא יכול לתת ? היא התנהגה כאילו אין לה בכלל מושג על מה אני מדבר !
אבל ידעתי דבר אחד , אני בחיים לא יתן לה משהו בחיים שלי , או ידבר איתה שוב .
ידעתי שאני לא ישרוד , אבל לא ידעתי שכ"כ מהר . רציתי לזכיר לה שאלה שהיא לא הבינה ,
אבל אז נזכרתי , הבטחתי לבילי שאני לא ידבר איתה. לא אחרי מה שהיא עשתה למשפחה שלי .
או יותר נכון , ביקשה מרוברט שיעשה את זה למשפחה שלי , והיחידי שנשאר לידי ? זה בילי ,
שעומד על סף מוות , וזה רק בגללה , איך היא לא מבינה ? זה קשה . פיהקתי , וחשבתי שוב .
אני לא ישרוד בלעדיה נכון ? ידעתי את התשובה עוד לפני , אני לא . אבל היא גם לא . אני מכיר אותה .
ראיתי את רוברט מתקרב , אבל לא יכולתי לדבר , אפילו לא איתו , אז ביקשתי ממנו ללכת .
אבל אז הגיעה איה , התאומה שלי . אנחנו יוצאים בסתר . אתמול , שיצאנו , החלטנו לחשוף את החברות .
אבל לפני שעניתי לה , ראיתי את סנדרה , אמא שלי , שוכבת על הרצפה , ראיתי את רוברט וקריסטין רצים משם .
אני לא יודע באמת מי האחראי לזה , אבל הייתי בטוח שאלה היו רוב וקריס . נכנעתי . איה קטעה אותי .
היא ביקשה ממני נשיקה , רק לרגע , הסכמתי . אבל הצלצול הרס . חבל .

היום בבוקר , לפני שקריסטין הגיעה אליי , חשבתי . אם יגידו לה שהיא חייבת לבחור ביני לביין טיילור .
במי היא תבחר ? את התשובה ידעתי מראש - למרות שטיילור ואני אותם הידידים בשבילה , היא תבחר בו .
היא הכירה אותו לפני , זה הגיוני . אבל ידעתי שהיא גם לא תוכל בלעדי , וייקח לה שבועות שלמים לבחור ולהגיד לנו .
לפני שהמשכתי לחשוב קריס הגיעה, היא והיא הלכנו לבית ספר , ביחד . ואני זוכר ,
היא ביקשה שטיילור התלווה עליה , מה קרה לה ? היא התנהגה מוזר כשהלכנו .
כשהגענו לבית ספר , טיילור עמד בפתח השער , היא זינקה עליו כדי לבקש שוקולד , כמו תמיד , אבל
היא חזרה בפנים מבואסות . היא אמרה שהוא קודר , כאילו משהו עובר עליו , כאילו היא עשתה לו
משהו , אבל היא אמרה שאין לה מושג מה . אני ידעתי מה . היא הרגה את סנדרה , אמא של טיילור ,
אבל היא בחיים לא תדע מזה . היא תתאבד כשאגיד לה מה היא עשתה , מתעלול כזה קטן , אסון כזה גדול .
ראיתי את טיילור מתקרב , אבל אז הוא חזר אחורה , חשתי שהוא כן רוצה לדבר איתה . ולא יכול לשתוק יותר .
לא אמרתי מילה , לא הוצאתי הגה , אבל ידעתי שהיא תדע מתישהו . לא משנה מה . היא לא תצא מהבית אף פעם .
הצלצול גרם לי להפסיק לחשוב מה לעשות , אבל לא הצלחתי להתרכז בשיעור , אני גם בחיים לא יוכל . אני כבר לא מרגיש את עצמי .
בא לי למות . בא לי לעזור לטיילור , אבל אנחנו לא הידידים הכי טובים שיש . ניסיתי בכ"ז ללכת אליו , לנסות לדבר . הוא נשמע קודר .
כאילו כבר לא אכפת לו מי או מה , הוא לא ידבר עם אף אחד . אבל לפתע ראיתי את איה מתקרבת אליו . הם דיברו , והיו ממש קרובים אחד לשני .
וזה די מוזר . לא הבנתי כלום .

סליחה שזה קצר , אבל כאסי התחיל .
תגובות בונות ?