הרמתי את ראשי לעבר החלון.. ירד גשם חלש.
היה כל כך שקט, כולם כבר עזבו למקום אחר..
הם כל כך פחדו להישאר פה..
אני יודעת טוב מאוד למה ציפיתי עכשיו, יש לי 20 שניות לרדת לשם..
הלכתי לקשור את הכלבה שלי וירדנו ביחד למקלט.
אחרי כמה שניות, נשמעה האזעקה.
היא הייתה צורמת וארוכה.
אף אחד כבר לא התרגש מזה..
אמא שלי לקחה את הטלפון וירדה למקלט.
לקחתי כדור מהארון ושיחקתי עם הכלבה שלי. בנתיים אמא שלי כרגיל הדליקה טלוויזיה.
שמענו בומים, אבל ניסיתי לא להתייחס לזה..
כבר שנה שלמה אמא שלי אומרת לי שהכול יהיה בסדר..
אבל אני לא חושבת שהיא כבר מאמינה בזה..
אבא שלי נסע למילואים לפני חצי שנה ועדיין לא חזר..
ויש לי ספק עם הוא יחזור..
אני יודעת שאני פשוט מנסה להכחיש את זה.. להכחיש את זה שהוא שם, בסכנה.. שהוא לא ראה אותי ואת אישתו כבר חצי שנה.. אבל אני מתנחמת מהמכתב האחרון שהוא שלח לי. לפני חודשיים
28.12.06
ליאן היקרה.
הי ליאנוש, שאלת מה שלומי, אז אני מודיע לך ששלומי טוב..
אתמול 22.12 ישנו כולנו בשקט, לא היה אפילו בום אחד,
אבל אני לא אפתח פה לשטן, הרי הוא לא רופא שיניים.
אני רוצה להגיד לך שאני כל כך מתגעגע אלייך, לא ראיתי אותך כבר 4 חודשים
שלמים!
אותך ואת אמא שלך,
שעם כבר מדברים עליה, אני מבקש שתחזקי אותה, אני יודע שקשה לה..
לי קשה בדיוק כמוהה..
תגידי לה שלא תדאג, אני יחזור בקרוב, זה יסתיים בסוף..
אני מבטיח לך..
בנתיים, תשתדלי לחזק אותה.. תשתדלי להיות לצידה..
אני בטוח שאת מפחדת.. אבל את לא צריכה..
הכול בסוף יהיה שוב בסדר ונחזור להיות המשפחה המאושרת שהיינו..
אני מבקש שתהיי חזקה גם בשבילי וגם בשבילה..
ועם זה מחזק אותך, אני אוהב אותך..
ואני מתגעגע.. אני מקווה לחזור בקרוב, לראות אותך אפילו ליום אחד..
לדקה אחת.. רק לחבק את שתיכם וללכת..
אבל אני מבטיח לך, באמת זה לא סתם..
שאני יחזור..
תחכי עוד קצת.. אני יחזור..
אוהב אותך הכי בעולם.. אל תשכחי לחזק את אמא, ואל תעשי לה בעיות.
אבא.
קראתי את המכתב הזה עשרות פעמים, וכל פעם בכיתי ממנו מחדש..
אני כל כך מתגעגעת אליו, אבל הוא צודק, אני צריכה להיות חזקה בשביל אמא.
אני ממש משתדלת לא להסתכל בחדשות.. זה רק מפחיד אותי עוד יותר.
אבל הפעם הסתכלתי.
לא היה משהו אחר לעשות, הכלבה שלי ישבה בשקט, ולא רציתי שהיא תנבח עכשיו, זה רק ירגיז את אמא.
הכתב סיפר שנפלה רקטה סמוך לבית הספר שלי. אבל אין נפגעים.
זה הדבר היחיד שאהבתי לשמוע..
אין נפגעים..
לפחות זה..
אני חושבת שאנחנו היינו היחידות שגרו כאן עדיין, העיר פשוט דממה.
עליתי להביא כוס מיים לאמא שלי. הסתכלתי בחלון, שמתי שריקה, אני ראיתי את הרקטה.
נשמע כרגע בום חזק מהרגיל. לקחתי את הכוס וירדתי במהירות למקלט.
"ליאןןן" אמא שלי צעקה.
"אני יורדת אמא.."
הלב שלי דפק..
"ליאןןן! נפלה אחת בשכונה!" היא צעקה בבהלה.
"בסדר אנחנו במקלט אנחנו מוגנות.."
היא רעדה.
נתתי לה את המים והתיישבתי לידה.
חשבתי לעצמי, אבא הבטיח שהכול יהיה בסדר..
אז הכול יהיה בסדר.
אינדקס 
