אם מישהו מכיר את הסיפור ,
סימן שהוא בפורום ג'ונאס , או באחד מהפורומים שלי [ניק ג'ונאס , טוקיו הוטל] חחח כי בשלושתם פירסמתי אותו
יאללללללה לסיפור
JESICKהוא יצא נסער מביתי , אגרופיו ולסתו ההדוקים העידו על כעסו .
אנחנו החברים הכי טובים , טוב , לפחות היינו , עד עכשיו ,
אחרי כמה דקות שבהם לא ידעתי מה לעשות , נעלתי את נעליי במהירות - "סליחה" אמרתי לטומי ורצתי אל מחוץ לביתי,
הוא לא נראה באופק , והוא גם לא ענה לקריאותיי .
שיערתי שהוא בחדרו , מנגן , זה מה שהוא עושה שהוא שמח, עצוב, כועס - תמיד .
עצרתי על יד דלת ביתו , מתנשפת מריצתי , עוד לפני שהספקתי לדפוק בדלת , היא נפתחה .
"ג'ס, מה את עושה פה?" ג'ו , שהלך להעמיס ארגזים על מכונית הוריו שאל.
"בשביל מה זה?" שאלתי .
"אנחנו עוזבים, ניק לא סיפר לך?"
"האמת היא שהוא היה אצלי אבל ..." המחשבות קטעו את דיבורי , נזכרתי בשביל מה באתי , בשביל ניק .
"הוא בחדר?" שאלתי
"הוא לא ב..." ג'ו התחיל אך קטע את עצמו - "הו הנה הוא" הוא המשיך וניק הנסער חלף על פנינו וטרק את הדלת .
ידעתי שהוא לא יפתח אותה מרצונו , אז הידקתי את ידי על ידית דלת הכניסה והזזתי אותה , אך היא לא נפתחה - הוא נעל .
"ניק , תפתח לי בבקשה" התחננתי בעודי דופקת בגסות על הדלת , רעש המנעול נשמע והדלת נפתחה ,
"ג'ס חמודה, אני לא חושבת שהוא במצב של -" דניס התחילה לדבר אך עקפתי אותה ורצתי במהירות במדרגות , אל כיוון חדרו של ניק.
פתחתי את הדלת , הוא אף פעם לא נועל את חדרו .
"ניק אני מצטערת אני פשוט-"
"לא אוהבת אותי? אני יודע את זה, וזה בסדר, זאת לא אשמתך" הוא קטע אותי, אך למרות זאת ידעתי ששום דבר לא בסדר.
הוא הכניס למזוודה הגדולה את החולצות שנשארו בארונו המרוקן , וסגר את הריצ'רץ'.
"אז אתם עוזבים?" זו הייתה שאלה רטורית , החדר היה ריק מחפצים , חוץ מהארון שהיה טמון בתור הקיר .
"זה עדיף בשביל שנינו" הוא משך את המזוודה ביד אחת ובידו השנייה משך את המזוודה השניה שעמדה על יד הדלת , הוא פתח את הדלת ,
והחל לרדת במדרגות , התנגשות גלגלי המזוודה במדרגות השמיעו רעש חזק, וההד שהעיד על הבית הריק חיזק את הרעש עוד יותר .
ירדתי אחריו במדרגות , שוקלת מה להגיד , אני לא יכולה להגיד לו שאני אוהבת אותו - אני אשקר .
אבל , בכל זאת , אני אוהבת אותו ... אולי לא בתור חבר , אבל בתור אח , ידיד טוב ? כ=ן .
הוא הסתובב אליי כאשר סיים לרדת במדרגות , ופתח את פיו כדי לומר משהו , אך סגר אותו ,
"מה?" ניסיתי להוציא ממנו , כנראה את המילים האחרונות שאשמע ממנו .
"אני.." הוא עזב את המזוודות והתקרב אליי , כיווץ גבותיו הראו על כאבו .
"אני לא רוצה לזכור את הרגעים האחרונים שלנו ככה...עם הנ..הנשיקה שלך ושל טומי" הוא אמר , צפצוף המכונית נשמעה מבחוץ , אך נראה היה כי זה לא מפריע לו.
הוא התקרב אליי, כרך את ידו סביב מותני וקירב אותי אליו גם, ידו השנייה ליטפה את לחיי, היא הייתה קרה, היא העידה על כך שהיה בחוץ עד לא מזמן .
הוא קירב את פניו אל פניי, לא התנגדתי , שפתינו התקרבו , "אני אוהב אותך" הוא אמר ושפתיו רפרפו אל מעל שלי , ולאחר מכן הוא נתן לי נשיקה קטנה ורכה בפה ,
שפתיו היו קרות ,אפילו יותר ממגע ידיו .
"גם אני אותך" השבתי וחייכתי את החיוך הצדדי שלי, שידעתי שהוא אוהב, הדמעה הקטנה שהחזקתי כבר מחדרו , ברחה .
הוא מחה אותה עם אגודלו, וחיבק אותי חיבוק חם , בניגוד למגע ידו ולשפתיו .
הוא התרחק , תפס את מזוודותיו והלך אל כיוון הדלת, לאחר מכן סובב את ראשו אליי, עיניו נצצו , הוא חייך חיוך קטנטן , שתמיד היה משמח אותי ,
הוא סובב בחזרה את ראשו , והוציא מכיסו את מפתח הבית, דבר שסימן לי להתפנות , חלפתי על ידו ויצאתי מביתו , עמדתי על ידו והסתכלתי עליו נועל את הדלת .
הוא ידע שאני על ידו , אך למרות זאת לא התאמץ להסתכל עליי עוד פעם אחת .
הוא גרר את המזוודות אחריו והעמיס אותן בתא המטען , ממשיך בעיסוקיו , לא מפנה את ראשו אליי אפילו לשנייה . הוא נכנס אל המכונית ,
והפעם הסתכל אליי , דרך זכוכית השמשה -
"אני אתגעגע" סימנתי לו עם שפתיי ועוד דמעה ברחה לה .
הוא סימן לב עם ידיו , שגרם לחיוכי הצדדי לחמוק מבין הדמעות , וגם לחיוך קטנטן לחמוק מבין שפתיו .
המכונית התניעה, ונסעה .
נפלתי על ברכיי , עכשיו הרשתי לכל הדמעות שאיפקתי לפרוץ .
אתה לא יודע מה באמת חשוב לך - עד שאתה מאבד אותו איך ?
אינדקס 
